רמות רמז
בתיה הראשונים של רמות רמז, שכונה ותיקה שנוסדה ב-1949 נבנו בבנייה נמוכה לאורך רחוב האינטרנציונל, בדרך חנקין הניצבת לו וברחובות הקטנים המסתעפים מאינטרנציונל, במתכונת אופיינית של בתים דו-קומתיים בעלי גגות רעפים אדומים. קבלן הבנייה היה “סולל בונה”. בראשיתה שימשה השכונה, שנקראה על שם דוד רמז, כשיכון ותיקים למעמד הפועלים, בעיקר לוותיקי ההסתדרות הכללית, ושיכון לאנשי צבא קבע (שצ”ק) ברחובות דורות, הל”הובורכוב. עם קום המדינה היא התפתחה, ובין שנות ה-50 ושנות ה-70 נבנו גם בתי-שיכון רבים בחלקה המערבי והדרומי. כאן נמצא המרכז הגריאטרי-שיקומי פלימן, וכן מתנ”ס פעיל ברחוב בורלא (ששמו “מועדון דניה”) ומרכז קהילתי “בית המייסדים”. בשכונה מחנה של המחנות העולים, ובתי ספר יסודיים יסודיים “הבונים” שפעיל למן ראשית ימי השכונה ו”פיכמן” שנקרא על שם צנחן היישוב אריה פיכמן. רמות רמז פופולרית בקרב סטודנטים (25% מאוכלוסייתה ב-2004) בשל מיקומה בין הטכניון ואוניברסיטת חיפה ומחיריה הנמוכים יחסית. היא מיוערת מכל צדדיה.
רמות ספיר
רמות ספיר (או רָמַת ספיר), על שם פנחס ספיר, נמצאת במבואותיה המערביים של נווה שאנן, וגובלת ברוממה. היא הוקמה בתחילת שנות ה-80 כשבה רחוב יחיד, מעגלי, שנקרא על שמו של משה גוט לוין. עשור אחר כך נבנו בתים נוספים ברחוב חדש על שם קדיש לוז ובהמשך, רבי-קומות בפרויקט פסגת-ספיר שדגם מוקטן שלו נמצא במיני ישראל. המרכז המסחרי של השכונה התפתח בעקבות הגידול במספר יחידות הדיור שנבנו בו. בשכונה פועל מתנ”ס אליו צמודה גינה קהילתית “גינת אלעד” כחלק מ”שכונה ירוקה”[8].
רמת חן
רמת חן היא שכונת המגורים החדשה ביותר בחיפה. בנייתה הושלמה בעשור הראשון של המאה ה-21 על גבעה שבעבר נקראה “גבעת הקבלנים” ממזרח לרמות ספיר, והיא גובלת בדרום בדרך חנקין, במערב בנחל רמז וברמות ספיר, בצפון בנחל שאנן ובדרך שמחה גולן ובמזרח בשכונת זיו. זוהי שכונה קטנה, ב-2007 התגוררו בה כ-1,600 נפש, ועיקרה בתים מדורגים וקוטג’ים. היא מושכת אוכלוסייה מהמעמד הבינוני-גבוה. בשכונה בית אבות של ארגון יוצאי מרכז אירופה.
רמת אלון
שכונה זו, כמו גם הרחוב הראשי בה, קרויים על שם יגאל אלון. את בניית השכונה – שבדרום נווה שאנן – אישרה מועצת העיר בשנת 1981, פריצת הדרך החלה ביולי 1985 והבתים הראשונים החלו להיבנות ב-1986. רמת אלון גובלת במזרח בטכניון, במערב ברמות רמז, בצפון בזיו ובדרום ובדרום-מערב בדניה. חלק הארי של תושביה הם משפחות צעירות, סטודנטים ואנשי צבא קבע, שהיו האוכלוסייה המקורית בעת תכנונה. בשכונה כ-2,000 משקי בית. כאן נמצאים בית הספר היסודי “אלון”, בית הספר התיכון – ממ”ד “יבנה”, מתנ”ס “רמות” ושני מרכזים מסחריים. ב-2008 נחנך “גן חסידי אומות העולם”, על שם שמונה עשר חסידי אומות העולםשהתגוררו בחיפה[7].
נווה שאנן
נווה שאנן ההיסטורית התרחבה מאז הקמתה בשנות ה-20 של המאה ה-20 ועד למלחמת העצמאות. השכונה כוללת את החלק המזרחי של שדרות טרומפלדור ואת הרחובות הגליל וחניתה והרחובות הרוחביים החוצים אותם. בתיה הראשונים הוקמו ב-1922, אולם תנופת הבנייה המשמעותית התחוללה בימי העלייה הרביעית ולאחר קום המדינה היא התפתחה וביססה את צביונה כשכונה של עובדים ומורים המזוהה עם הציונות הסוציאליסטית. שכונת יזרעאליה, שבה התגוררו ב-2007 כ-10,770 נפש, נבנתה לאחר פינוי המעברות ובה רבי-קומות וטורים של בנייני-“רכבת”. רחובה הראשי הוא רחוב אבא הלל סילבר. כאן נמצאים בתי הספר “דינור” ו”יזרעאליה”, ו”בית אבא חושי” – מרכז תרבות גדול. ברחוב סילבר גם נבנו מגדלי המגורים הראשונים בחיפה (במספרים 111 ו-113), בשנת 1969 – גובהם 65 מטר. בפאתי השכונה נחנך ב-1980 גן “הספורטק”, שלצורך הקמתו מולא ואדי רושמיה בפסולת חציבה במשך 4 שנים. לידו, במדרון הוואדי, נבנה ב-1999 ה”גרנד קניון”, הגדול שבמרכזי הקניות בישראל, שהקמתו לוותה במחלוקת ציבורית. נווה שאנן של ראשית המאה ה-21 היא מקום אורבני הטרוגני, שבו נציגות לכל טיפוסי הבנייה הקיימים בישראל ולכל הרמות הסוציו-אקונומיות, ואוכלוסייתו מונה סטודנטים רבים, עולים מאתיופיה, שאותם משרת מרכז קליטה גדול, יוצאי חבר המדינות ומשפחות חרדיות שזה מקרוב באו. המסחר מתרכז ברובו סביב כיכר זיו ולאורך רחוב חניתה.
דניה
דניה, או הוד הכרמל, היא שכונה בדרום חיפה, בחלקה ההררי, שהוקמה החל משנות ה-60 של המאה ה-20. לדניה שכונות-בנות, שקמו מסביבה במהלך השנים, ויחד עימן היא מהווה את רובע המגורים המבוסס ביותר של מטרופולין חיפה. שכונות היוקרה נבנו על שטחי טרשים ויער באזור הפריפריאלי המרוחק של העיר, בסגנונות בנייה מגוונים, שבהם דגש על צמודי-קרקע על מגרשים גדולים מהמקובל, ואוכלוסייתן כוללת את הדמויות המשפיעות ביותר בכלכלה העירונית.
סביוני דניה
בראשיתה נקראה “רמת אדי”, אולם בחרה לאמץ את שם הפרויקט שבנתה חברת דניה סיבוס בשנות ה-80. עיריית חיפה, מצדה, העניקה לשכונה את השם “סביוני הכרמל”. סביוני דניה נבנתה בשטח תלול מצדן המזרחי של שדרות אבא חושי, לצד דרך 705 היורדת אל העיר נשר. בשנות ה-90, לאחר עשור של שקט בגזרת נדל”ן בשכונה המבודדת, באה תנופה של בניית מגדלי מגורים רבים ופנטהאוזים. אלו גובלים כיום במגדלים של שכונת קדמת דניה בנשר, ואוכלוסייתם מבוגרת יחסית, במקרים רבים משפרי-דיור, מהם אף שעברו מדניה הוותיקה. בתחילה לא הייתה לשכונה הצלחה רבה, שכן חיפנים אינם מורגלים בצורת מגורים במגדל; ואולם בהמשך הצטיירה השכונה כחלופה מושכת. בסביוני דניה חיו ב-2008, 2,110 תושבים,חלק מהמבנים שנבנו בשכונה הועברו, בעקבות פסיקת בג”ץ משנת 2007, לשטח השיפוט של נשר.
רמת אלמוגי
השכונה נוסדה בשם הלא-רשמי (והמטעה) “אחוזה הצפונית”, על אדמות “מנורה”, בעברן המזרחי של שדרות אבא חושי. היא גובלת במזרח ברמת אלון וברמות רמז, בדרום בסביוני דניה, בצפון באחוזה ובמערב ברמת גולדה, וצופה אל מפרץ חיפה. בנייתה החלה ב-1994 ונבנו בה מבנים של 3–4 קומות, שתי דירות בקומה. בראשית המאה ה-21 נמשכה הבנייה, ובשנת 2002 נבנו רבי-קומות ב”עמק השמש” שלאורך דרך בירם. השכונה נקראה על שם ראש העיר יוסף אלמוגי, ובדומה לרמת גולדה היא מאוכלסת במשפחות צעירות רבות. בשכונה כ-600 משפחות, ממעמד בינוני-גבוה. בעמק השמש נמצא תיכון אליאנס על שם רוטשילד, שעבר משכונת הדר בסוף שנות ה-70.
רמת גולדה
רמת גולדה ורמת אלמוגי הן צמד שכונות קטנות לאורך שדרות אבא חושי; משני עברי השדרה, בעלות מאפיינים כמעט זהים. רמת גולדה, המערבית, יושבת על אדמות “המנחיל” ו”מנורה” שנרכשו מדרום לאחוזה בשנות ה-20. תוכנית המתאר לשכונה הוכנה רק ב-1981, והיא נבנתה במהלך אותו עשור, לצד הכביש הראשי, כשבתחילת שנות ה-90 אוכלסו הבתים הראשונים. השכונה קרויה על שם ראש הממשלה גולדה מאיר, ונחשבת יוקרתית יותר משכנתה ממזרח, רמת אלמוגי, בשל כיוון הנוף הפתוח והבלתי-מופרע לים. אוכלוסייתה מונה כ-2,300 תושבים ממעמד גבוה ובינוני-גבוה, האדריכלות בה היא פרטית, נמוכה ברובה ומאופיינת בקובייתיות פונקציונליסטית עם שימוש רב במוטיבים קלאסיים. שטח השכונה כ-120 דונם, ממערב לה גאיות ושדות פתוחים, שחלקם מיועדים לבנייה עתידית.
רמת בגין
נבנתה על שיפוליו הדרום-מערביים של הרכס, דרומית לכיכר חורב. השכונה, הקרויה על שמו של מנחם בגין שנפטר סמוך לסיום שלבי בנייתה, גובלת בצפון ברחוב חורב, במזרח ברמת גולדה, בדרום באפיק נחל עובדיה, ובמערב בערוץ נחל עמירם שמעבר לו שוכנת רמת אשכול. המבנה הראשון בשכונה נבנה בשנות ה-30 של המאה ה-20. המבנה, המשמש היום את בית האבות “משען כרמל” ברחוב אידר, תוכנן על ידי ריכרד קאופמן ונבנה על ידי ד”ר וילהלם יהודה בודנהיימר (1890–1955), ובראשיתו שימש כ”סנטוריום כרמל” וכפנסיון[4]. בשנות ה-40 נבנו קרוב לסנטוריום מספר בתי מגורים צמודי קרקע. מאז המשיכה השכונה להתפתח עד ראשית שנות ה-80, אז הופסקה הבנייה עקב מחסור בקרקעות לבנייה. בשכונה גרות בעיקר משפחות צעירות ממעמד כלכלי בינוני עד גבוה. בשכונה בית ספר יסודי (“נופים”), שני בתי כנסת, גרעין תורני ומרכז לחקר כתבי הרמב”ם המשמש ככולל אברכים[5].
רמת אשכול
הקרויה על שם ראש הממשלה השלישי של ישראל, הוקמה בשנות ה-80 ממערב לאחוזה לצד דרך פרויד היורדת אל הים. תכנונה נועד לשמש פתרון למחסור בשטחים למגורים עבור המעמד הבינוני-גבוה שעלה בשנים אלה אל הרכס. לצורך הקמתה נוצל מנחת תעופה בריטי שהוקם בעת מלחמת העולם השנייה כחלק מתוכנית המבצר האחרון וכן “גולחה” כיפת הר מיוערת. שטחה של רמת אשכול כ-900 דונם, ובה 1,147 יחידות דיור שבהן גרים כ-4,000 תושבים, שחלק ניכר מהם עובדים בפארק מת”ם הסמוך. מדובר בשכונה של בתים צמודי קרקע, עד שלוש קומות, שמבנה מורדות הכרמל יוצר בהם את האפשרות לחצרות ומרפסות גן. חלק ניכר מהמבנים הם קוטג’ים ווילות. לשכונה שני רחובות ראשיים ומספר סמטאות קטנות, חלקן ללא מוצא. יש לה גם שתי כניסות ושלוחה קטנה נוספת מהעבר השני של הכביש. בשכונה מתגוררים תושבים מהמעמד הגבוה. השכונה מאופיינת בבנייה נמוכה עם טיח לבן וגגות רעפים אדומים. במרכז השכונה גן עם שבילים המסתעפים ממנו. בשכונה בית כנסת “רמת אשכול” לו שני אולמות תפילה (בנוסח אשכנז ונוסח עדות המזרח) וכן ושני גני ילדים עירוניים.
רוממה
רוממה מחולקת לשני חלקים: רוממה הישנה ורוממה החדשה (שנקראת גם “רמת בן-גוריון”). ביניהן חוצצת דרך פיק”א, המקשרת את מרכז אחוזה עם נווה שאנן. רוממה הישנה, הצפונית, החלה את דרכה בשנות ה-20 כ”אדמת רושמיה”, פותחה על ידי “הכשרת היישוב” וב-1946 נבנו שיכוניה הראשונים. זוהי שכונת מעמד-ביניים מובהקת. בשכונה נמצא היכל הספורט רוממה, והאתר הארכאולוגי ראש מיה שבו שרידי מצודה. ברוממה החדשה, שנבנתה מדרום בסוף שנות ה-60, שוכן המרכז ליהדות מתקדמת “אור חדש”, ורבי-קומות רבים, לצד בנייה נמוכה בגבעת אורנים.
שמבור
אדמות השכונה נרכשו ממשפחת שמבור, והיא הוקמה בשנות ה-40 על ידי בעלי קרקעות פרטיים מהמעמד הבינוני-גבוה, חלקם מיוצאי גרמניה; ובנוסף משפחות רקנאטי, עופר ודנקנר. שמבור תחומה בין כיכר דוד הכהן (כיכר קריית-ספר) ונחל אזוב בדרום לכרמליה בצפון, בין שדרות מוריה במזרח ומצוק ההר ממערב, וכוללת אחדים מהרחובות היקרים ביותר בחיפה. כאן נמצא בית יד לבנים. שדרות הנדיב, בהן רוב המבנים הם בני שלוש קומות, 3 עד 6 דירות מרווחות למבנה, הוכרזו כרחוב לשימור.
אחוזה
תחילתה של אחוזה כמושבה חקלאית מחוץ לעיר, אך עד מהרה הפכה לפרוור. חברת “אחוזת הרברט סמואל” הוקמה ברומניה ב-1920. החברה שמה לה למטרה להקים שכונה במתכונת של עיר גנים על הכרמל. תחילה נקראה החברה ‘ידידיה’ אולם במהרה שונה שמה לכבודו של הנציב העליון הראשון, סר הרברט סמואל. רובע אחוזה נמשך לאורך גב ההר, כאשר שיפוליו הצפוניים-מזרחיים צופים על מפרץ חיפה והדרומיים-מערביים על מישור חוף הכרמל. גובהו נע בין 200 מ’ ל-250 מ’ מעל פני הים, וגבולותיו הם כרמליה וכרמל מרכזי מצפון, עמק רושמיה ממזרח, רמת גולדה ורמת אלמוגי מדרום, ובמערב יוצר מצוק הכרמל גבול טבעי שרק דרך פרויד חוצה אותו. ציר התחבורה המרכזי של אחוזה הוא שדרות מוריה והמשכה רחוב חורב ושדרות אבא חושי (כביש 672). כיכר חורב, שבלב אחוזה הוותיקה, מקשרת את עורקי התחבורה מארבעה כיוונים, והיא מהצמתים הסואנים בחיפה. בלב השכונה קניון קטן בשם “מרכז חורב”, שמעליו מרכז רפואי. במערב השכונה נמצא בית החולים כרמל. בדרומהּ שוכן קמפוס בית בירם ומצפון – כיכר דוד הכהן (על שם דוד הכהן, קרויה גם כיכר קריית ספר) שבה מקומות בילוי רבים. אחוזה העליונה, או בשמה האחר גבעת דאונס (על שם ליידי פלורנס דאונס, גיסתו של אדמונד אלנבי, כובש ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, שעברה לגור במקום מרחוב יפה נוף 120 אחרי שנפטר בעלה, ארתור) היא רצועה באורך של קילומטר לערך ורוחב ממוצע של 400 מטר שנבנתה בין הרחובות חורב וארתור הנטקה, הרחוב המרכזי הוא רחוב אלברט איינשטיין.
הדר
האוכלוסייה המקורית של הדר הייתה הגרעין הבורגני של העיר העברית, אולם לאורך המחצית השנייה של המאה ה-20 עברו חלק ניכר מתושבים אלו לשכונות שנבנו במעלה הכרמל, והדירות שהתפנו אוכלסו על ידי תושבים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך יותר ובעיקר ערבים וחרדים. בעקבות העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 התיישבו רבים מעולים אלה בשכונת הדר. הביקוש הרב העלה תחילה את מחירי הדירות, אולם המחירים חזרו לרמתם הנמוכה לאחר שגלי העלייה שככו והעולים שהתבססו עזבו את השכונה, ואלה שנותרו, המהווים כיום חלק ניכר ממנה, הם אוכלוסייה קשת-יום. הדר היא הרובע הצפוף ביותר בחיפה, עם כ-14,000 תושבים לקמ”ר. נכון ל-2008 מתגוררים בה 36,600 נפש, כ-14% מכלל תושבי חיפה.
רמת הדר
רמת הדר תופסת את חלקה הדרומי-מזרחי של הדר העליונה. היא נמצאת בין שכונת גאולה ומעונות גאולה ממזרח, נחל תן מדרום, מרכז הכרמל ממערב והדר עליון מצפון. רחובה הראשי של רמת הדר הוא רחוב לאון בלום. רוב המבנים בשכונה הוקמו במהלך שנות ה-60 וה-70, ובשנות ה-90 הצטרפו אליהם בתי מגורים חדשים רבים שנבנו עבור המעמד הבינוני-נמוך. בשכונה ניתן למצוא את מרכז יובל למוזיקה, שנחנך ב-1996; את בית הספר התיכון הטכנולוגי “אורט חנה סנש” שאליו צמוד מרכז קהילתי באותו שם, ואת בית הספר התיכון ויצו-לאו בק, שלפנים שכנה בו האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה.
הדר עליון
שכונת הדר עליון הוקמה בשנות ה-30 של המאה ה-20. היא משתרעת על המדרון התלול המחבר את הכרמל המרכזי עם הדר. זוהי “שכונת אלף המדרגות”, שדרכה עוברים נתיבי מדרגות רבים המקשרים בין הכרמל לעיר התחתית ומהווים קיצורי דרך עוד משחר העיר המודרנית, שאז הם שימשו “נתיבי החמורים”. בשנת 2007 התגוררו בשכונה 10,210 תושבים. זוהי שכונה פלורליסטית שבה גרים זה לצד זה מהגרים, אמנים, פעילים פוליטיים, חרדים ומשפחות חד-מיניות. חלקה המערבי של השכונה מתאפיין בקרבה למוסדות המסדר הבהאי, שרבים מחבריו גרים באזור. ברחוב בר-גיורא עומד בית הבנוי (בחלקו) מלבני זכוכית (ידוע כ”בית הזכוכית”), שתוכנן על ידי תיאודור מנקס ובשנות ה-40 שיכן פקידים ומהנדסים מאזור התעשייה במפרץ חיפה. בלב השכונה עומד המרכז הרפואי בני ציון (בית החולים רוטשילד), השני בגודלו בעיר, ובסמוך לו תחנת הכרמלית גולומב, המשרתת את הדר עליון
כרמליה
כרמליה נבנתה על שלוחת רכס מערבית של הר הכרמל, בין ציר מוריה במזרח, כפר סמיר ומתחם בתי הקברות בחיפה במערב, כבאביר בצפון, ושכונת שמבורבדרום. רחובותיה הראשיים הם צפרירים ולאה. ערוץ נחל שיח פורץ מתוככי השכונה מערבה. כרמליה החלה להיבנות עוד טרם קום המדינה. החל משנות ה-60 היא התפתחה במהירות, וב-2005 מנתה אוכלוסייתה כ-4,900 נפש המתגוררים בכ-2,000 יחידות דיור בשטח של כקמ”ר אחד. בתחומה נמצא בית הספר היסודי על שם הרצל ומספר גני ילדים עירוניים. בקדמת השכונה כיכר ולידה סופרמרקט. סטנדרט הבנייה בשכונה נחשב איכותי והיא מושכת זוגות משכילים ואמידים. הבתים שבמדרונות נבנו בבנייה מדורגת, המחקה את התוואי הטופוגרפי ומזוהה מאד עם כרמליה.
ורדיה
ורדיה היא שכונה צעירה. תחילת ההתיישבות באזור הייתה אמנם עם התיישבות היהודים בכרמל, אך התוכנית ננטשה. ורדיה של היום נוסדה בשנות ה-80, ועיקר התפתחותה חל בשנות ה-90. השכונה יושבת על גבעה עגולה רמה בין נחל הגיבורים (ואדי רושמיה) לנחל תן, בין רוממה והדר. רחובה המרכזי, רחוב ורדיה, נקרא כך כיוון שלפי התוכנית היו אמורים להישתל משני צדיו שיחי ורדים. מרחוב שמשון, הדרך הראשית, יוצאים מספר רחובות שקטים ויוקרתיים. עם הקמת השכונה נסלל המשכו של הכביש מזרחה, תחת השם “דרך ראש מיה”, עד לחיבורו עם דרך רופין (כביש הדר – אחוזה), שם נבנה מחלף. הכיכר המחברת בין רחוב ורדיה לרחוב נורית נקראת על שם הסופרת שושנה שבבו. לפני הקמת השכונה, שלוחת ורדיה הייתה מכוסה ביער של אורנים, שהיה מקום ידוע לטיולי משפחות. בקצה השלוחה נמצאות הריסות של מבנה מאבן, שארכאולוגים מעריכים כי נבנה לפני מאות שנים. מהשלוחה ניתן לראות את כל מפרץ חיפה וחלק מהעיר התחתית, ובימים מסוימים אף את הגליל, הגולן והחרמון.
כרמל מערבי
כרמל מערבי היא שכונה הבנויה בשיפוליו המערביים של הכרמל כנגזר משמה, טובלת בירוק ומוקפת ואדיות בשני עבריה. הרחוב הראשי בשכונה הוא דרך הים, אחד הרחובות הארוכים בחיפה. בשכונה נמצאים מלון”הר הכרמל” – שנבנה ב-1936 כמלון “טֵלטְש” בתכנונו של האדריכל והצייר לאופולדקרקואר, בית הספר לילדים בעלי מוגבלות “אופקים”, בית הספר היסודי “אילנות”, בתי אבות ובתי כנסת.
מרכז הכרמל
כרמל מרכזי, מכונה גם “מרכז הכרמל”, היא שכונת מגורים מבוססת ובה מוסדות תרבות, פנאי ובילוי כמו גם אתרי מורשת היסטוריים בפסגת הכרמל. רחובותיה החשובים, מלבד העורק המרכזי של שדרות הנשיא-מוריה, הם רחוב יפה נוף, שדרות וודג’ווד, שדרות קיש ודרך הים. לפנים היה זה אתר נופש ששימש צלייניםומיסיונרים, החל בשנות ה-20 של המאה ה-20 הוא החל להתפתח כעתודה להתיישבות יהודית מחוץ לעיר הנמוכה ובמרוצת שנות ה-80 ירש הכרמל את שארית מקומה של הדר כמעוז הבורגנות העברית, ובשכונה צצו בתי קפה, מסעדות ומועדונים, בתי מלון ובתי קולנוע. בתי הספר בשכונה כוללים את בית הספר “דוד ילין”, שלוחת “הריאלי”, ובתי הספר העל-יסודיים “חוגים” ו”עירוני ה'”. עוד במקום – בית מילר ללימודי תקשורת, גן החיות של חיפה, האודיטוריום, ומוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית. תחנת הקצה העליונה של הכרמלית – תחנת “גן האם”, ממוקמת אף היא בכרמל המרכזי. בתקופת העלייה החמישית נבנו, כהמשך של מרכז הכרמל צפונה, בתי אבן נמוכים לאורך רחוב הצנובר ורחוב התשבי. צמד רחובות מקבילים אלה יוצרים רצועה בנויה צרה לאורך קו ההר, הצופה אל ואדי לוטם. רחוב התשבי נקרא על שם אליהו הנביא (התשבי) שפעילותו מתקשרת עם הכרמל; ורחוב הצנובר, הוא שדרות הנשיא של ימינו. “הכרמל הצפוני” (או רמת התשבי), כשם שכונה זו, כולל בתי-מידות, חלקם ישנים ומשומרים (ביניהם שני בתי נחושת), ומשמש למגורים לצד מלונאות.
כרמל צרפתי
כרמל צרפתי תופסת את צדו הצפון-מערבי של הכרמל. השכונה נקראת כך בעקבות תיווכו של הקונסול הצרפתי מול הסולטאן העות’מאני בהקמת המנזר הכרמליתי שבקצה השכונה, שמייסדיו היו בעצמם נזירים מצרפת, ב-1769[1]. גבולה המערבי הוא המתחם התיירותי סטלה מאריס ובו מנזר הכרמליתים והתחנה העליונה שלרכבל חיפה, גבולה המזרחי הוא הכרמל המרכזי וגבולותיה הצפוניים והדרומיים הם ואדיות. הרחוב הראשי הוא רחוב טשרניחובסקי. זוהי שכונת מגורים שקטה של המעמד הבינוני-גבוה, הכוללת את המכללה האקדמית לחינוך גורדון, מרכז החינוך והמרכז ליהדות מתקדמת על שם ליאו בק, בית הלוחם, ו”מרכז תרבות צרפת ע”ש גסטון דֶפֵר”, שבמתחם שלו נמצא גם “מרכז קריגר לאמנויות הבמה”.
כבאביר
הכפר כבאביר משמש החל משנת 1928 כמרכזה של התנועה האחמדית בישראל. בקצהה של שלוחת ההר, שעליה בנוי הכפר, נבנה מסגד האחמדים, במבנהמתומן שמעליו מתנוססים שני צריחים הנראים היטב מהחוף. לאחר קום המדינה הפך הכפר לשכונה חיפנית, והיום גרות בו משפחות אמידות יהודיות וערביות. הרחוב המרכזי הוא רחוב כבירים.
קריית אליעזר
שכונת פועלים במקורה, נוסדה בשנת 1951 בידי עולים מיוון ורומניה שעבדו בנמל וכיום מהמרכזיות שבשכונות העיר – נקראת על שמו של שר האוצר הראשון של ישראל, אליעזר קפלן. את השכונה חוצות שדרות רוטשילד, שלצידן כיכר מאירהוף, טיילת ירוקה, המרכז הרפואי לין, ואצטדיון קריית אליעזר, ששירת את שני מועדוני הכדורגל הגדולים של העיר, מכבי והפועל. בקצה המערבי של השכונה נמצאת מערת אליהו, המשמשת אתר צליינות ליהדות, הנצרותוהאסלאם, ולצידה מוזיאון ההעפלה וחיל הים ובית הקברות הבהאי. עוד בקריית אליעזר בית הספר לאמנויות “רעות”, ובית מיח”א – ארגון המטפל בילדים עם לקות שמיעה, ומבנה מעונות סטודנטים של הטכניון. בשכונה חיים עולים רבים מחבר המדינות. חלקה המזרחי של השכונה, שבין שדרות רוטשילד ורחוב יצחק שדה, נקרא “קריית אליהו”, והוא שכונה מעורבת. קריית אליהו הוקמה בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 עבור אוכלוסייה דתית על שטח חקלאי של המושבה הטמפלרית, ובשטח שבו נבנתה היו מספר מבני אבן חד-קומתיים שהשתייכו לפני כן לערביםשנמלטו מחיפה במלחמת השחרור. בקריית אליעזר ובבת גלים פועלת קבוצה משותפת להתחדשות עירונית.
בת גלים
שכונת בת גלים הוקמה בשנות ה-20 – היא יושבת על חוף הים התיכון ומונה כ-5,000 תושבים. בשכונה נמצאים המרכז הרפואי רמב”ם, מבתי החולים החשובים בצפון; הפקולטה לרפואה של הטכניון, תחנת רכבת, טיילת לאורך החוף, בניין הקזינו ההיסטורי ותחנת רכבל חיפה התיירותי המגיע לסטלה מאריס. לא פחות משלושה בסיסים של חיל הים נמצאים בשכונה. תחנת הכרמל שבמזרח בת גלים כוללת את חיפה אל עתיקה, את קטעו המערבי של רחוב יפו ואת מתחם בתי הקברות של חללי האימפריה הבריטית במלחמת העולם הראשונה. בת גלים היא האתר שנבחר בידי עיריית חיפה להקמת “המרינה”.
עין הים
עין הים היא שכונה ותיקה קטנה בין קריית שפרינצק וקריית אליעזר, שרוב בתיה מופרדים מהים על ידי מסילת הרכבת ממערב. השכונה הוקמה בראשית המאה ה-20 על ידי משפחות ערביות ולפנים נקראה גם “ואדי ג’מאל”. בשנות קליטת העלייה ההמונית נבנו בה שיכוני רכבת ובסוף המאה ה-20 נבנו מבנים של 4–5 קומות. כיום חיים בשכונה יהודים וערבים. על שפת ימה של השכונה נמצא המכון הלאומי לאוקיינוגרפיה, של המכון לחקר ימים ואגמים. זהו המקום המשוער שבו התקיימה בימי קדם העיירה שקמונה. במהלך חפירות במקום נמצא מבנה המתוארך לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה המכונה “ח’ירבתתנאני”. נחשפו בו שייריחלזונות ששימשו להפקת צבע הארגמן[1].
קריית שפרינצק ושער העלייה
קריית שפרינצק ושער העלייה הן שכונות וותיקות צמודות, הבנויות במורדות המערביים של הכרמל, כשבינן לבין הים מפרידים כביש 4 ומסילת הרכבת. שכונת שער העלייה התחילה כמעברת עולים, והתפתחה בשנות ה-60 לקריה ירוקה שנקראה על שם יושב ראש הכנסת הראשון, יוסף שפרינצק. במקום נמצא מרכז התרבות “בית פאני קפלן”, וכן בסיס צבא מרפא צפון 8281 של צה”ל (הידוע בכינויו “בית חולים 10”). דרך השכונה עובר בדרכו אל הים נחל לוטם (חלק זה של הערוץ יבש) וסביב אתר השפך הוקם פארק הכט[2], כשבין יתר התוכניות נמנית החייאת הנחל.
נווה דוד
נווה דוד התפתחה מתוך מעברת שער העלייה סמוך למחנה צבאי מתקופת המנדט הבריטי, ונקראה בעבר “מחנה דוד” על-שם סרן דוד קזשטכר, שנפל בקרב על חיפה. השכונה יושבת לרגלי הכרמל, סמוך לחוף הים דרומית לקריית שפרינצק ובקרבת בית העלמין הגדול של חיפה, ובה נמצאים משרדי משרד הביטחון. רחובה המרכזי הוא רחוב המלך דוד. בתחום החינוך רוב ילדי המקום לומדים בבית הספר היסודי “נירים” ובתיכון הם עוברים לאחד מבתי הספר בעיר. ב-2008 סוכם עקרונית על העברתו לשכונה של “בית הספר הפתוח בארי” מנווה שאנן. נחל עמיק, שנשפך לנחל לוטם, מפריד בין השכונה הוותיקה לבין “רמת חביב” שממזרח (היא רמת הנשיא), פרויקט מגדלי-מגורים שנבנה החל במפנה המאה ה-21. ליד השכונה ממוקם אתר ארכאולוגי ובו מתקיים מחקר על התרבות הכבארית הגאומטרית.
רמת הנשיא
שכונה חדשה בחיפה, הנבנית במערב העיר. השכונה ממוקמת במורדות המערביים של רכס הכרמל, על רמה המשקיפה לים, על מבואות נחל עמיק, למורדות רחוב דרך הים המחבר בין הכניסה לחיפה לבין מרכז הכרמל. בעבר נקרא אזור זה רמת חביב, על שמו של חביב כיאט. השכונה משתרעת על פני שטח של כ-200 דונם, שמתוכו כ-60 דונם מיועדים להקמת כ-18 מגדלי מגורים. בשכונה יוקמו למעלה מ-1,000 יחידות דיור, כמו גם פארק מרכזי, מרכז מסחרי, בית ספר יסודי וגני ילדים. מדרום לשכונה, נבנה במקביל אצטדיון סמי עופר, הממוקם במבואות הדרומיים של הכרמל. שניהם מצויים בקרבת מתחם תעשיות ההיי-טק פארק מתם. סיום בניית האצטדיון, כמו גם שכונת רמת הנשיא, עשויים לשנות את המבנה הטופוגרפי של המבואה הדרומית לעיר חיפה. ביוני 2013 החל אכלוס הבניין הראשון בשכונה.
נאות פרס (מערב חיפה)
דרום-מערב חיפה הוא אזור תעסוקה ויזמות הכולל שימושים ומתחמים רבים, שמקרבם הוותיק והבולט הוא פארק מת”ם – בו פועלות רבות מחברות הטכנולוגיה העילית בארץ, לרבות חטיבות מחקר ופיתוח של מפעלים בינלאומיים. המתחם שוכן בסמוך לכביש חיפה-תל אביב, יתרון תחבורתי שהביא אליו תעשיות מתקדמות רבות. הפארק מנוהל על ידי החברה הכלכלית של חיפה, והוא גובל בשטח טירת כרמל. אתרים נוספים בדרום-מערב העיר כוללים את חוף דדו וחופי הים הדרומיים; מסוף התחבורה הכולל את תחנת הרכבת חוף הכרמל ומרכזית חוף הכרמל וסמוך אליהם היציאה הדרומית-מערבית של מנהרות הכרמל; בית העלמין הציבורי ובית העלמין הצבאי בכפר סמיר-שדה יהושע; בניין המשרדים של חברת החשמל, מרכז הקונגרסים הבינלאומי, קניון חיפה, מרכז קסטרא, הספורטן ומגרשי טניס. נחל שיח, היורד כאן מהכרמל, מהווה מוקד לטיולי משפחות (כאן החלו המתבודדים הכרמליתים את דרכם). עוד במקום אצטדיון כדורגל בתפוסה של 30,000 מקומות ישיבה, שמחליף את האצטדיון בקריית אליעזר, ולצדו שכונת נאות פרס. מול מת”ם, מעברו השני שלכביש 4, מוקם החל מסוף שנת 2008 “פארק מדעי החיים”, שבו תרוכז פעילותן של חברות משטחי הביולוגיה והביוטכנולוגיה. בראשית שנות ה-90 הוקם באתר זה אתר הקרוואנים “נוה-כרמל” שנועד לקליטת עולים מאתיופיה; האתר נסגר בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 לאחר שדייריו שוכנו במגורי קבע.
העיר התחתית
העיר התחתית, או העיר, הוא שמו של הרובע בחיפה הממוקם בחלקו התחתון, המרכזי, של הכרך, ומאגד רצף של שכונות מרכזיות ואת חלקה הגדול של הפעילות העסקית של חיפה. הרובע התחתון הוא ערש ההתפתחות ההיסטורית של העיר לדורותיה עד קום המדינה, עוגן אדריכלי, היסטורי וימי, ומשכנה של קריית הממשלה המחוזית. למן ראשית המנדט הבריטי ועד למחצית שנות ה-70 היה הרובע מרכז העסקים הראשי של חיפה, וכיום ניכרת חזרה אליו. נכון ל-2008, בעיר התחתית מתגוררים כ-12,600 נפש, שהם כ-5% מכלל תושבי חיפה.
צ’ק פוסט
צ’ק פוסט הוא שמו של אזור תעשייתי-מסחרי מישורי בחיפה, בדרום מפרץ חיפה. גבולותיו הם נחל קישון בצפון, מסילת החוף והעיר התחתית במערב, נשר ונווה שאנן בדרום, ובמזרח המועצה האזורית זבולון ואזור שבחלקו מחוץ לתחום שיפוט. בעת שלטון הבריטים ניצבו בו עמדות בידוק לאיתור לוחמי מחתרות בין היוצאים והבאים אל העיר, ובאנגלית – Check Post. המונח דבק בפי תושבי המטרופולין והוחל על כל האזור שסביב הצומת.
נשר
העיר נשר הוקמה בשנת 1925 ומקור שמה הוא מפעל המלט נשר שהיווה בסיס להקמתה. נשר החלה את דרכה כיישוב קטן והחל בשנת 1983 החלו בו שינויים ובנייה מסיבית, שהגיעו לשיאם בתחילת שנות ה – 90.
רמות יצחק
על שם יצחק רוט, הוגה תוכנית בניית העיר בעת כהונתו כראש מועצת נשר בין השנים 1957–1972. השכונה נבנתה בתחילת שנות ה־90 על הר הכרמל מעל שכונת תל חנן, מימין לכביש 705 המוביל מנשר לאוניברסיטת חיפה. הבנייה בשכונה היא של מבני שיכונים גבוהים המתנשאים מעל רכס ההר ובתים בודדים. בשכונה נבנה “קמפוס חטיבות הביניים” לכל העיר נשר, ולידו מרכז אשכול פיס המשמש כמרכז פעילות של מתנ”ס נשר. כמו כן נבנו אולם ספורט גדול ומגרשי טניס. בשטח השכונה הוקם פארק נשר באזור ואדי קטיע אשר במקורו היה מיועד לבנייה והוסב לשטח ירוק. בשכונה מתגוררים 12,556 תושבים.
גבעת זמר
אחרי שני עשורים שבמהלכם לא קמה שכונה חדשה בחיפה הוקמה שכונת “גבעת זמר”. שכונת יוקרה זאת ממוקמת על מדרון הכרמל ותוכננה תוך התחשבות בנוף, בצורת השטח הייחודית לאזור ומאפשרת נוחות ויוקרה כמו תשתיות מפותחות, כבישים רחבים ונגישים, שטחי ציבור מוריקים, מוסדות חינוך, בתי כנסת ומבני ציבור. השכונה נושקת לשכונת רמת אלמוגי ממערב ורמות ספיר מצפון, והיא ממוקמת במרחק דקות ספורות ממרכז חורב, וממרכז נווה שאנן ורמת חן. המיקום של גבעת זמר בלב חיפה, קרוב להכל ובין שכונות מבוססות וטובות הופך אותה לאטרקטיבית במיוחד עבור משפחות שרוצות לשפר את איכות חייהן מבלי לעזוב את הסביבה. כמו כן פרויקטים רבים בגבעת זמר מציעים דירות מרווחות, לרוב עם נוף לים.
גבעת זמר אחידה בבתים חדשים, במרקם חדש עטוף בניילונים – ואנשים צמאים לאזור חדש בלוקיישן מרכזי ובקרבה לכול מקום. בין רוכשי הדירות בגבעת זמר יש משפרי דיור רבים מהשכונות שמקיפות את השכונה הביקוש הרב לשכונה נובע בשל העובדה שמדובר בבנייה חדשה בתוך העיר עצמה ולא בפאתי העיר.